Saturday, January 17, 2015

מחשבות של סוף שבוע

סופו של סוף השבוע תמיד מביא אתו משב רוח של מלנכוליה, יציאה מהבית החם אל עבר שבוע עמוס וקר. אני יושבת לי עם כוס תה חם ועוגיות אפופת עשן סיגריות אל מול המחשב הנייד עם החלטה מחודשת שאני חייבת  להמשיך לכתוב, האם על אופנה כפי  שהבלוג שימש אותי בעבר? או אולי כתיבה מרגשת וכנה מהלב? אני מניחה שנראה איך וכיצד זה יתפתח מעצמו. הבנתי שהחיים לא ממש שואלים אותך לאן תלך, הם מחליטים בשבילך ואם אתה הולך איתם זה טוב ואם לא כנראה יהיה לך הרבה יותר קשה ממה שחשבת או דמיינת בילדותך כשעוד חלמת על מימוש עצמי. חשבתי לעצמי היום שלא משנה כמה כסף יהיה לך, כמה דברים יהיו לך, רוחניים או חומריים כאחד זה לעולם לא יספק אותנו, תמיד יהיה לנו על מה להתלונן, הדשא של השכן ירוק יותר זאת לא קלישאה מופרחת. אתה יושב לך במשרד החם אתה רוצה לרוץ בשדות, את רץ בשדות וחולם על משרד חמים עם כוס קפה חם, לעולם אין די. צמאים ורעבים אנחנו מחפשים אחריי הפסגה הבאה לכבוש, במישור האישי או הקריירה. מהגיל שכל החברות מתחתנות אני כבר בגיל שכל החברות חושבת לפרק את הנישואין, תמיד משהו אצלנו בני האדם משהו לא בשרד, משהו חסר. הייתי שמחה לו הייתי שונה מכולם, מסתפקת במועט, שמחה בחלקי, לא מבקשת דבר. נישואין, ילדים, משכנתא, על מה עדיין לא סימנו וי? מה לא השגנו עדיין? בת כמה אני וכמה זמן נשאר בכדי להגשים את כל החלומות, עוד רגע וייגמר לנו הזמן מבלי שנרגיש ונחשוב למה לא ניצלנו את הרגע. לפעמים אני שוקעת בעיניו של בעלי החמות והגדולות, עיניים מלאות שלווה, לא מחפשות להוכיח לאף אחד שום דבר, שקט פנימי. בתוכי הכל גועש ורועש חסר מנוחה, מחכה לרגע להגיע לנחלה בו אומר לעצמי שדי, זה מספיק, את טובה מספיק, יפה מספיק, אופנתית מספיק חכמה וכו' וכו'... כנראה שהילדה מבית הספר עם המשקפיים לא באמת תעזוב אותי אף פעם, תמיד לא אהיה מספק טובה בשבילי. חברי הטוב אלוהים, זה שהולך איתי לכל מקום ומכוון את חיי עד שלי שאני מנסה, מנסה להיות הגריסה הטובה ביותר של עצמי.