Friday, April 24, 2015

המתגלגל פרק ראשון

תכירו זה אני - פרק 1

כשהחיים חולפים מולך תשב לראות סרט זאת ההמלצה שלי.
תכין פופקורן במיקרו - יש את החבילה הזולה הזאת במגה שקנית שלשום, שלוש דקות מספיק. הספה קצת מרופטת, צריך לקנות חדשה ולא יזיק להחליף מקרר.
תמזוג גם כוס קולה עם קרח, קצת פיצוחים ואז התיישבת.
העיניים מתרוצצות באי מנוחה לא ככה תיארת לעצמך שתהיה בגיל עשרים ושמונה השיער ליד האוזניים מאפיר, הזרועות הן לא אותן זרועות ו...
הכלב בוכה בחדר, אתה עושה פאוז עם השלט וניגש לראות מה קרה, מתברר ששום דבר מיוחד. מתיישב שוב, מגלגל עוד אחת שואף ונושף בכבדות.
בוקר תל אביבי טיפוסי של יולי, העשן מהמכוניות מתערבב עם הלחות וחודר את החלונות שהשארת בטעות פתוחים.
שוב נרדמת כמו טמבל בסלון, הגב נתפס, גם הגב לא אותו הגב.
אתה מכין לעצמך נס קפה, מעשן ווינסטון אדום, בטח נכנסו מלא יתושים אתה ממלמל לעצמך.
כל מה שרצית זה להיות צייר, אפילו למדת אומנות בבצלאל. אבל החיים לקחו אותך למקום אחר, למשרד אפור עם מחשב אפור, חלון שמסנוור ומקשה לראות את המסך. ביקשת כבר 200 פעם להחליף לך את הווילון. ההיא, נו איך קוראים לה? לא משנה, התלוננה בפנייך שוב בהפסקת הסיגריה על הימים הקשים שהיא עוברת, כמה היא מדברת אתה חושב לעצמך, "קחי עוגייה" אתה שולף אחת מהשקית האדומה, אולי ככה היא תשתוק.
שוב בוקר. הוא מכין לעצמו סנדוויץ' טונה עם מיונז ומלפפון חמוץ, תפוח ומתניע את הדייצו המאובקת. בנסיעה הוא חשב לעצמו שמדובר בעוד יום רגיל, לכאורה כפי שמצטייר ככה היה נראה.
"בוקר טוב חווה, בוקר טוב שמואל, בוקר טוב חגית... חגית? איפה חגית?"
"עזבה", אמרה חווה בכל יבש. שוב פעם התקציבאית עזבה? אתה ממלמל לעצמך, מי יצא איתי עכשיו להפסקת סיגריה במרפסת, נכון היא דיברה הרבה אבל לפחות העבירה את הזמן.... בכל ערב היה יוצא לפאב השכונתי, כזה שאתה מכיר בו את הברמן ואת המלצרים, הלקוחות הם אותם הלקוחות ועושה לך טוב שהפרצופים מוכרים למרות שאתם לא ממש מדברים.
 

Saturday, January 17, 2015

מחשבות של סוף שבוע

סופו של סוף השבוע תמיד מביא אתו משב רוח של מלנכוליה, יציאה מהבית החם אל עבר שבוע עמוס וקר. אני יושבת לי עם כוס תה חם ועוגיות אפופת עשן סיגריות אל מול המחשב הנייד עם החלטה מחודשת שאני חייבת  להמשיך לכתוב, האם על אופנה כפי  שהבלוג שימש אותי בעבר? או אולי כתיבה מרגשת וכנה מהלב? אני מניחה שנראה איך וכיצד זה יתפתח מעצמו. הבנתי שהחיים לא ממש שואלים אותך לאן תלך, הם מחליטים בשבילך ואם אתה הולך איתם זה טוב ואם לא כנראה יהיה לך הרבה יותר קשה ממה שחשבת או דמיינת בילדותך כשעוד חלמת על מימוש עצמי. חשבתי לעצמי היום שלא משנה כמה כסף יהיה לך, כמה דברים יהיו לך, רוחניים או חומריים כאחד זה לעולם לא יספק אותנו, תמיד יהיה לנו על מה להתלונן, הדשא של השכן ירוק יותר זאת לא קלישאה מופרחת. אתה יושב לך במשרד החם אתה רוצה לרוץ בשדות, את רץ בשדות וחולם על משרד חמים עם כוס קפה חם, לעולם אין די. צמאים ורעבים אנחנו מחפשים אחריי הפסגה הבאה לכבוש, במישור האישי או הקריירה. מהגיל שכל החברות מתחתנות אני כבר בגיל שכל החברות חושבת לפרק את הנישואין, תמיד משהו אצלנו בני האדם משהו לא בשרד, משהו חסר. הייתי שמחה לו הייתי שונה מכולם, מסתפקת במועט, שמחה בחלקי, לא מבקשת דבר. נישואין, ילדים, משכנתא, על מה עדיין לא סימנו וי? מה לא השגנו עדיין? בת כמה אני וכמה זמן נשאר בכדי להגשים את כל החלומות, עוד רגע וייגמר לנו הזמן מבלי שנרגיש ונחשוב למה לא ניצלנו את הרגע. לפעמים אני שוקעת בעיניו של בעלי החמות והגדולות, עיניים מלאות שלווה, לא מחפשות להוכיח לאף אחד שום דבר, שקט פנימי. בתוכי הכל גועש ורועש חסר מנוחה, מחכה לרגע להגיע לנחלה בו אומר לעצמי שדי, זה מספיק, את טובה מספיק, יפה מספיק, אופנתית מספיק חכמה וכו' וכו'... כנראה שהילדה מבית הספר עם המשקפיים לא באמת תעזוב אותי אף פעם, תמיד לא אהיה מספק טובה בשבילי. חברי הטוב אלוהים, זה שהולך איתי לכל מקום ומכוון את חיי עד שלי שאני מנסה, מנסה להיות הגריסה הטובה ביותר של עצמי.