Sunday, April 13, 2014

וידוי מהלב

אין לי כלום מה לאמר חוץ מזה שהחיים האלה הזויים ברמות קשות וזהו זה. תוך חודשיים מצאתי את עצמי מאורסת עם משרה חדשה ״מנהלת שיווק״ ואם לאמר את האמת החיים של המבוגרים לא זוהרים כמו שהם נראים, המרוץ הזה לעבודה וקידום ותארים כאלה ואחרים לא עושים אותי יותר שמחה ממה שהייתי, בעיקר אני מתמודדת עם עבודה קשה ומאומצת שלפעמים חומקת למוחי מחשבה... מה לעזאזל עשיתי לעצמי?! אבל פשוט בלתי אפשרי להשאר תקועים במקום לנצח, חייבים להמשיך הלאה ולהתקדם אחרת נפתח מירמור אין סופי, בכל מקרה אני... :)
אז נמשיך בכך שאין שום תוכנית מעניינת בטלוויזיה ונגיע לעובדה שמחר ליל הסדר וגם יום הולדתו של אהובי ליאורי. שנה שעברה אני אירחתי ונחמד לחשוב שהפעם אני רק מביאה את עצמי מקסימום עם איזה סלט. אצל אחותי בבית לא שקט והילדים משתוללים ובוכים ונופלים וצוחקים וחמודים, לאמר את האמת? נראה מתיש ביותר. אני לא מצליחה לדמיין איך אפשר עם כל העייפות הזאת לגדל ילדים ופשוט לא לנוח יותר לעולמים עד שלפחות הם גדלים ומגלים עצמאות ואז בטח בא לך לבעוט בהם בגלל החוצפה. בקיצור החיים האלה שמחכים לכולנו בין חיתולים וטבלאות אקסל נראים הרבה פחות זוהרים ממה שהיו נראים לי בעבר. נתמודד עם דבר דבר.... שיהיה חג שמח! נ.ב לרוב אינני כה ממורמרת פשוט הייתי חייבת לפרוק...